

בכלל לא תכננו שנפגוש אותם, סתם ביקשנו לנו מעט שלווה, להנות מאחת משקיעות השמש המדהימות שמדי שנה מעניקים לנו קצה הימים של חודש אוקטובר. חברים טובים לקחו אותנו עם ההבטחה ״קצת שלווה בתקופה קשה״. עצרנו סמוך לבריכה הענקית בשמורת שפך נחל דליה. על שביל הכורכר הצר חנה הרכב שלנו, הוצאנו את הכיסאות, את הקפה, העוגיות שמתאימות לשקיעה, התיישבנו ופנינו מערבה. התכוננו לקבל מאמא טבע את המתנה היומית ללוות את שלל הגוונים בעת שקיעת השמש במערב.
הבריכה הענקית נטועה בלב שמורת טבע 'דיפלה', או בלשון בני אדם שמורת שפך נחל דליה, את הבריכה עוטפת צמחית של צמחי קנה לא ממושמעים שפולשים אל שביל הכורכר, אחת לשנתיים מרסנים אותם בגיזום אכזרי. השמורה נמצאת בין בריכות דגים של קיבוץ מעגן מיכאל, לכאן נמשכים עופות מים רבים בדרכי הנדידה והם חובבים את הדגה, לעיתים עוצרים כאן לחניית לילה או מחליטים לחרופ פה את ימי החורף שאבותיהם גילו שהוא לא קר במיוחד. אחרים מצטיידים בשומן ואוכל לקראת המסע הגדול לארצות החום.


בשעה זו השמש כבר הנמיכה מערבה, אך עדין לא שיגרה את הגוונים הנפלאים שהיא משאירה בעת שקיעה. ממש מולנו, בלב הבריכה, אי קטן, פס חום, כמעט נקי מצמחיה. בעוד פנינו מערבה ועינינו חוזים במראות היפים, אחד מאתנו הבחין בלהקה ענקית שסובבת מעלינו במעגל ענק, "הם מגיעים" אמר מישהו, עדין לא היה ברור מי בדיוק מגיע, הלהקה ענקית חגה באוויר במעגלים יורדים והחלה לצמצם את המרחק לקראת הנחיתה. היעד האי הקטן מולנו. עתה כבר ראינו בבירור את העופות הענקיים, אלה שקנאים, מוטת הכנפיים שלהם למעלה משלושה מ' והם מתארגנים לקראת נחיתה. המעמד הצריך שינוי בכיוון הישיבה, נטשנו את מראות שקיעת השמש לטובת מופע אווירודינאמי, בתחילה מנהיג הלהקה הגיע מדרום, לקראת נחיתה פורס את כנפיו האדירות שבקושי זזות, אחריו מסתדרים כל החבורה בדאייה מופלאה עם תנועות קלות של כיוון בכנפיים, נגיעה באדמה החומה של אי הקטן. ריצה קטנה ופריסת כנפיים לעצירת התנופה, כך הם נוחתים ריצה קלה, ולעיתים נבלמים בחבריהם שכבר צפופים על האי הקטן.


שמורת שפך נחל דליה מוכרת גם בשמה הנוסף ה'דיפלה הצפונית', זו שמורת טבע ייחודית שנחה בשלווה בין בריכות הדגים של קיבוץ מעגן מיכאל. הדגה הרבה בבריכות מושכת לכאן עופות מים רבים. האזור מוכר גם כ'ביצת הכבארה', הביצה היסטורית שהפכה את כל האזור בימי החורף לביצת ענק, והשטח מגיע לגודל של כ-1000 דונם. במשך שנים היה האזור מוצף ומדי חורף היו כאן בביצות טובעניות, עד שבאחת החפירות הארכיאולוגיות התגלה גשר עתיק שחלקו התחתון נמלא באדמת סחף והמעבר מי השטפונות לים נחסמו. המקום שוקם מבחינה הידרולוגית ונותר לשמורה 171 דונם של יופי פראי עם צמחייה מיוחדת, בריכות, עופות רבים שמגיעים לכאן לנוח לאכול לצד בריכות הדגים. ולנו בני האדם נותר לנוע (גם עם רכב) בין שבילי הכורכר רצוי בשקט לא להפריע את השלווה.
הצמחייה כאן מגוונת, צמחי קנה מצוי משמשים לקינון, אוכל והגנה לציפורים הקטנות. פטל קדוש, חנק מחודד, לפופית החיצים, קרנן טבוע, תלתן הביצות ועוד מינים שאני פשוט לא מכיר.
בעוד השקנאים מתארגנים בשקט מופתי לשנת הלילה, נדחקים לגוש אחד גדול ומוגן. חזרנו לרוגע של מראות השקיעה, הסתובבנו במקום כדי להנות מבונוס משוחרר מתשלום של סיום היום ופרידה עשירה בגווים מהשמש. בעיני זו הייתה השקיעה היפה ביותר.
איך מגיעים: דרך גישה יוצאת מכביש מס' 4, בין צומת פוריידיס וצומת זיכרון יעקב, ומובילה ל'אתר דייג בבריכות מעיין-צבי', יש להמשיך בשבילי הכורכר מערבה מעל הגשר ומעבר לבריכת הדגים הראשונה בצד הדרומי לפנות ימינה. יש שלט גדול ומזמין לפני השמורה. דרך כורכר המתאימה לכל רכב. קחו עמכם את הפסולת.
(תודה לידידיי שרה ומשה שלקחו אותנו לרגעים של שלווה מצולמים היטב).
