שוטטות במדבר יהודה/ שיטפון זה רק תירוץ

לזכרו של אורי בן דוד, חבר שהיה עבורי ענן האבק שמלווה את הקשר בין המדבר וביני, אהבתי את הטיולים ביחד במדבר, בשומרון, שני מקומות בלבד שהיו בג'יפ הגדול וכל שאר הג'יפ מוקדש למטבחון זעיר ומיטת השינה לאורי. יהיה זכרו מרחף מעל המדבר וכרגיל, ישמור עלי

לילה שחור, הגשם מכה בחוזקה על חלונות הג׳יפ, המגבים עובדים בקצב מטורף, על הכביש היורד מירושלים לים המלח מהלכים קרעי ערפל, המים  דוהרים במורד הכביש התלול להידחק לערוצו של נחל אוג ולצנוח בשצף למקום הכי נמוך בעולם. ואני, ביד רועדת מקור וחשש מצלצל לאורי, זו בערך השיחה שהתנהלה:
אורי: (עונה לאט, לוחש, מנותק מהסערה שבחוץ): ״דובילה יקירי, מה שלומך? מזמן לא דיברנו, תגיד, מה שלום שולה?

אני: (בלחץ) איפה אתה?
אורי: (מושך רווח ארוך בין המילים) אני … במקום הרגיל.
אני: (מנסה להיות רגוע) אורי מתוק, אני מכיר לפחות עשרים ׳מקום רגיל׳.
אורי: (עם צחוק כבוש) …זה בגלל שאתה לא בא איתנו. (ומוסיף הנימה חינוכית) פעם באלף שנה זה לא נקרא לבוא?
אני: (בחשש) יש לי רעידה משונה בהגה.

אורי: (נוזף בעדינות) זה בגלל הצמיגים, אני אקח אותך למקום שלי (ואחרי שניה מוסיף כמו מורה לתלמיד מוגבל) תחזיק את ההגה חזק בשתי ידיים.
אני: (בעצבים) טוב איפה אתה?
אורי: (כאילו הרגע לקח רגיעון) בשפך ערוגות, (ואחרי שניה אמר) בינתיים כאן רק גשם אין זרימה, תודיע לי שאתה מתקרב ואצא אליך … חבל שתיכנס לבוץ.
אני: (עם הרבה גישוש של תקווה) יש משהו לאכול ? אני מת מרעב.
אורי: (צוחק) סיכמנו רק על קפה. (ברקע נשמעים קולות של חברה צוחקים), בוא כבר נודניק! יש פה כמה חברים ויש מדורה.
אני: (בתימהון) מה! אתה רוצה להגיד לי שהנחל לא זורם?
אורי: (רגע ארוך של שתיקה) דובי'לה, אתה יודע, שטפון זה רק תירוץ.