מקום/ הסכין של המדינה

לפני שנים הוקם בראשון לציון מפעל גדול לייצור סכיני גילוח, "אוקבה". איפה היה המקום? מי היו הבעלים? ומי שתל את הפרחים בגבעת האהבה? ...




כשהגעתי כתושב חדש לראשון לציון, מדי שבת יצאתי עם בתי הקטנה לטיול בפרדסים שהקיפו את העיר. בכל טיול הייתי "כובש" ברגליי עוד ועוד מקומות קסומים, מטעי פקאנים, שדות חקלאיים והמון פרדסים. באחת השכונות הצפוניות, מול ביתי עמדה גבעה בודדה שבראשה היה מגדל מים, גדר פרוצה הקיפה את המקום ועל מגדל המים עמד שלט ענק עקום עליו היה כתוב: "אוקבה". עצי פיקוס ענקיים הטילו צל כבד על המקום ועצי תאנה ודקלים נחבאו ביניהם. אלה הכינו מצע נאה של עלים יבשים שריפד את האדמה.


כחייל צעיר שרק החל להתגלח הכרתי היטב את המלה "אוקבה". כל סכיני הגילוח באותם הימים יצאו מבית החרושת "אוקבה". אלה היו סכינים של פעם, לסכינים נדרש מכשיר מיוחד, עם סיבוב בחלק התחתון היו נפתחות שפתיים, שביניהם היו מניחים בעדינות סכין הגילוח, מערבבים סבון גילוח עם מברשת מורחים על הפנים ומתגלחים. לאט-לאט בסיורי סביב ביתי גילתי עניין במקום המוזנח שליד ביתי, בטיול של אחר הצהריים טיפסתי אל הגבעה. הגדר הפרוצה הבהירה לי שאיני היחיד שחודר למקום. אחרי הליכה קלה בצמחיה פראית נכנסתי לאולם ייצור גדול, מכונות ברזל גדולות עמדו דוממות, סלילים ענקיים של פלדה, דפי אריזה ענקיים עם השם וסמל המוצר - ”אוקבה".



מפעל "אוקבה" הוקם בשנת 1934, על-ידי יהושע אובסיי קלוצמן. השם "אוקבה" הורכב מראשי התיבות: (או)בסיי, (ק)לוצמן, (ו)רש(ה). המפעל העסיק פועלים רבים. את הסחורה היו מספקים לארצות רבות, בעיקר למדינות במזרח התיכון. יש שמועות שסכיני הגילוח מישראל הגיעו גם מעבר למסך הברזל של אותם הימים, לברית המועצות. מספרים שמפעל אוקבה היה מקום עבודה מאוד מבוקש. תנאי העבודה שהכין אדון קלוצמן לעובדים כללה בריכת שחיה, מגדל מים, וטיפוח הגבעה הסמוכה למפעל. בעל המפעל מר קלוצמן דאג להביא מכל העולם שתילים ופקעות והפך את הגבעה הקטנה לגבעת של צבעים ופריחות. לשונות רכיל מציצניות מאותה התקופה סיפרו שהיו זוגות שהילכו לגבעה בליל ירח מלא וחזרו חבוקים. במשך הוצמד לגבעה את השם "גבעת האהבה" ו"גבעת הצבעים". במשך השנים, כשהשם "אוקבה" הפך ארכאי, החליפו את השם לקליט יותר, על שמם של שני הילדים של אדון קלוצמן, אדי וסוניה, והרכיבו את השם החדש של סכיני הגילוח, שם עם שיק של חו"ל – "אדיסון" (אדי+ סוניה).


אחרי שהמפעל נמכר ופסקה בו העבודה למדתי להכיר את המקום. הבריכה עדיין הייתה, בתוכה שייטו גרוטאות. בחצר הגדולה התפזרו אבני המשחזת שהיו במכונות והם היו מלטשים את פס המתכת ללא-חלד (בלתי מחליד). את הפס הארוך היו הופכים לסכיני גילוח. ילדי הסביבה היו פושטים על המקום, ואוספים את פסי המתכת. אחרים הפכו למשחק את הגלילים הגדולים של אבני המשחזת. שני הילדים של בעל המפעל, אדי וסוניה, גרו בשני בתים צמודי קרקע לא הרחק מהמפעל הנטוש. עצוב לראות מפעל כל-כך גדול שנעלם והפך לחורבה. לימים, השטח נמכר והפך לשכונת בתים רבי-קומות עם סופרמרקט שוקק חיים לצד עצי הפיקוס הענקיים שעדיין מצלים על שדה שומם. מגדל המים שעליו היה השלט "אוקבה", טופח וסביבו הוכנה גינה קטנה. אבני מדרכת מקיפות את המגדל ומדרגות רחבות יורדות אל המקום כתזכורת קטנה למקום שהיה פעם הסכין של המדינה. הגבעה הרומנטית והצמחים, נעלמו בשיני הטרקטורים. כך הסתיים סיפור "אוקבה".



איך מגיעים:

משכונת קדמת ראשון (גני אסתר), עולה כביש ליד סניף של קופת חולים מאוחדת ברחוב פיק"א. בראש הגבעה מגיעים אל מגדל המים ומכאן יש תצפית על השכונות החדשות. כדי לרדת אל חורשת הפיקוסים, ממשיכים מעט ברחוב שם יש פנייה ימינה לרח' רפפורט שיורד עד לעצי הפיקוס.

(פורסם בספר 'טיול ראשוני' – הוצאת עיריית ראשון לציון)

הרשמו ואעדכן אתכם על טיולים
  • White Facebook Icon
על עצמי

עיתונאי עצמאי, כותב על מסלולי טיול, מבחני רכב כבד ושטח. באתר למטייל מסלולי שטח, פינות לקפה. תערוכת קבע של ציורים ואיורים. מאייר ומצלם כותב ספרי טיולים וילדים. לכל הכתבות מתלווים תצלומים של הכותב.