מחיים/ 'משוגעים!' רדו לאילת

בימי הקיץ אנו יורדים לאילת, לצלול ולחזור. קוראים לנו משוגעים רק בגלל הקנאה

"הארץ מלאה משוגעים", כך לעג חברי שספרתי לו על הנסיעה הלילית של רעייתי ושלי דרומה. "אין ספק", אמר שלח בי מבט מרחם "אתה אחד מהם". סיפור הנסיעה דרומה שלנו התקיים כמה פעמים בקיץ, זה כעין מבוא לחופש שלנו. רעייתי ואני מתכנסים למכונית בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר, פנינו דרומה, לאילת. נוסעים בניחותא בכביש 40, הכבישים כמעט ריקים, אנו מתפעלים ממראות הזריחה שקרניה משכימות את המדבר, עוצרים בנקודות של יופי, לפעמים במכתש רמון, לעיתים סיור הליכה קצר בקניון נחל עדה, מתפעלים מצבעי המדבר העזים בכביש 12 היורד לאילת. בשעה 9:00 בערך גולשים במורד לאילת לחוף הדרומי מתייצבים בשערי חוף אלמוג, שמורת האלמוגים באילת. באמתחתנו מוכנים שנורקל ומסכה, וממהרים להתמקם באחת מסככות הצל ולצלול במי ים סוף הצלולים והקרירים, לברך בבוקר טוב את הדגים והתמנונים, את האלמוגים היפים, את דג חלילון המפוהק הניצב במים ללא תנועה, שושנות ים שמניעות בעצלות את הזרועות הארוכות, את קיפודי ים, דגי ה'תוכינון', בערך בשעה 12 בצהרים, תופסים תנומה קלה בסככת הצל ובשעה 14:00אחה"צ  יוצאים מהחוף, אדמדמים ורגועים, אוכלים המבורגר מצוין ולקראת שלוש אחה"צ אנו בדרך הביתה. 12 שעות של כיף. מומלץ. ועוד מילה: הנסיעה מוסיפה לנו כוחות, שיחות נעימות ומראות של זריחה ומעבר נעים מגוונים של ירוק של השדות ועד לצהוב המדבר וגוונים של אדום ושחור של הר הנגב.