רומנטי, הוא והיא/ ירושלים של זהב

מדי שנה הם מקדישים שלושה ימים לירושלים. התאריכים נושקים לתפר הגס בין קצה החגים לימי החול. בימים האלה מטפסות להרי ירושלים הרוחות הצוננות ובערבים כבר קר, במשך היום מזג האוויר נעים. הוא מגדיר את החופשה כ"הבראת הזוגיות", היא, קצת פחות דרמטית, אינה חושפת רגשות, מסתפקת במשפט: "אנחנו אוהבים את העיר". מדי שנה הם מתכננים בדקדקנות היכן יהיו בכל שעה מחופשתם, (זוג מסודר, אמרנו). היא, אחראית על הזמנת המקומות והוא על מסלול הטיול. אחד המקומות שהם נוהגים להגיע במשך הביקור בעיר, המרפסת הגדולה של כנסיית הדמעה עם פתיחת שערי הכנסייה. בשעה הזו קרני השמש טיפסו מהמזרח במעלה ההר ועתה זהב הקרניים נוגע בעיר העתיקה, הן מלטפות בגווני זהב אדמדמים את כיפת הזהב שמחזירה להם חופני זהרורים של זהב. בשעה מוקדמת זו, החומה, שידעה כבר מראות מוארת ומפזרת פיסות שמש על בתי העיר העתיקה שלרגע המבנים הקשישים מתייפים שמתפזרת עליהם אבקת זהב. כך, מדי שנה הם יושבים באותו המקום, מוצאים את קנקן הקפה הישן, עוגה צנועה שהיא אפתה יומיים קודם, יושבים ושותקים מול עוצמת היופי (הוא, לוחש לה משהו על אוזנה, היא צוחקת, אנחנו לא יודעים מה נלחש). שהשמש מגביהה והצללים מתקצרים, הם אוספים את הקפה, את הצלחות הקטנות, הוא אוסף את הפירורים לכף ידו ומשחרר לנמלים מעבר למעקה המרפסת, מכניס את הכל לתרמיל הדהוי (גם הוא ידע מראות). יד ביד פוסעים במורד התלול, לבקר את קבר סבו בבית הקברות הגדול שבמורדות הר הזיתים.