כמובן איני זוכר לאיזה חלק של העיתון, (ידיעות אחרונות), הכנתי את האיור הזה. אבל אני זוכר היטב שאחרי שהכנתי אותו, מיהרתי להעביר אותו למחלקת הסריקה, לסרוק ולשבץ אותו בעמוד לפני ההדפסה. ברגע שאני מעיף מבט אחרון באיור עלה בי זיכרון כואב. הימים ימי לימודיי, (הלא מאושרים), שיעור באנגלית. המורה אדם גדול, לא נחמד, (אלי במיוחד), אנחנו בכיתה, המורה עובר בין התלמידים בודק את השיעורים במחברות התלמידים, מעניק מילים טובות לחביביו. שהגיע אלי הספיק לו מבט אחד במחברת לראות שלא הבנתי כלום, את השיעורים אמנם הכנתי אבל אתם יודעים … לא משהו, יכולתי לכתוב את הציון השלילי במחברתי גם בלי עזרתו.

המורה עם כל הגודל התכופף אלי, כמעט נשקנו אף אל אף וסינן במבטא האוקספורדי המהוקצע, משפט שמאוד הכאיב ונצרב לי כזיכרון: "אין לך מה לעשות בכיתה הזו, אתה מוריד את הרמה של כל הכיתה."

הרבה מהמורים שהיו לי בחיי איני זוכר, אותו אני זוכר היטב.