מדי שנה הם מקדישים שלושה ימים לירושלים. התאריכים נושקים את התפר הגס בין קצה חגי תשרי לימי החול. בימים האלה הסתיו מטפס לבירה, רוחות הצוננות מהלכות על הרי ירושלים, בערבים כבר קר ובמשך היום, מזג האוויר נוח. הוא מגדיר את החופשה כ"הבראת הזוגיות", היא, קצת פחות דרמטית, אינה חושפת רגשות ומסתפקת ב"אנחנו אוהבים את העיר". מדי שנה הם מתכננים בדקדקנות היכן יהיו בכל שעה מחופשתם, (זוג מסודר). היא, אחראית על הזמנת המקומות והוא על מסלול הטיול. אחד המקומות שהם נוהגים להגיע במשך הביקור בעיר, המרפסת הגדולה של כנסיית הדמעה, עם פתיחת שערי הכנסייה בבוקר, קרני השמש נוגעות בעיר העתיקה מלטפות בגווני זהב אדמדמים את כיפת הזהב. בשעה זו החומה ובתוכה בתי העיר העתיקה הנשטפים באור זהוב, מדי שנה הם יושבים במקום, מוצאים את קנקן הקפה, עוגה צנועה ויושבים ושותקים מול עוצמת היופי (הוא לוחש לה משהו על אוזנה, היא צוחקת, לעולם לא נדע מה נלחש), שהשמש מגביהה והצללים מתקצרים, הם אוספים את הקפה והכלים, פוסעים במורד התלול של "דרך הכוהנים" לבקר את בית הקברות הגדול שעל הר הזיתים.