לאחרונה נפתח בית קפה קטן ומתוק בליבה של שכונה, בכל ימות השבוע מגיעים לכאן לקוחות מכל פינות העיר. ביום שישי בבוקר, מעט אחרי השעה שמונה זו שעתם (הלא רשמית) של ההורים הצעירים. אחרי שהילדים מאופסנים היטב במוסדות החינוך, לפתע יש להם שעה שעתיים של רוגע זוגי. ממילא הם כבר קמו, התלבשו, הביאו את הנוער למסגרות הלימוד. במקום לחזור הביתה הם מתייצבים בבית קפה השכונתי, כמעט בנעלי בית, בלי להתקשט ומבלי לנסוע רחוק. שלובי זרוע במרחק הליכה מביתם, מחויכים ונינוחים הם מתחילים את השיחה כבר בדרכם לבית הקפה. ככה, בכיף, לשתות קפה ועוגה ולנהל שיחה עין בעין בנחת. אחרי שבוע של עבודה, לחץ, ילדים, השכמות הכנת ארוחה, חוגים וכו', ורגע לפי כובד ערב שישי ושבת. עוצרים את קצב החיים, לבד רק שניהם, אולי תזכורות לימי החיזור טרום הילדים והחיים המשותפים.

וכך נגלה לי המראה היפה, בשישי בבוקר זוגות זוגות שמגיעים ל"תיבת הנוח" בית הקפה השכונתי, לפני ה"מבול" של מטלות השבת והשבוע הבא.