שיר/ איך המשפטים מתלכדים לכאב



לפני זמן פרסמתי באתר שלי קטע קצר על תוכנית רדיו שצרבה בי שריטה. בימים אלה חזרתי מטיול בסלובקיה, שטיילנו על קו הגבול בין סלובקיה ופולין צפו ועלו בי מראות של אמי שהייתה מדליקה נרות זיכרון בימי אבל לזכר משפחתה הענפה שנספתה בשואה. ממש ראיתי את הצללים שהיטלו הנרות על הקיר. רגע לפני שחצינו את הגבול לטעימה קצרה מפולין נזכרתי במילים שכתבתי על תוכנית רדיו שאחריה הכרתי את השיר שכתב חיים גורי 'רחל'. את שתי המדינות, סלובקיה ופולין מחבר גשר על הדנובה ללא שומרים ועם שלט צנוע שעברת לארץ אחרת. הרגשתי את תחושה האי נוחות כל עוד הייתי על אדמת פולין. הינו רק בעיירה קטנה, על הגבול, וכל הזמן נחה בליבי מועקה, שלא ידעתי להסביר. שחזרתי לאדמת סלובקיה סרה ממני המועקה. שחזרתי לאדמת סלובקיה בנוסף לדמותה של אמי מוארת באור נרות הנשמה ועיניה אדומות וכואבות צף גם סיפורה של רחל, לא זכרתי את כל המילים של השיר אבל זכרה של רחל ליווה אותי על אדמת פולין. אני מצרף את הפתיח שכתבתי על אותה תוכנית רדיו ואת השיר החותך בבשר של חיים גורי.


איך הדברים מתלכדים לכאב בציר הזמן. בבוקר שבת בעוד אני מעמל את שרירי היגעים והרדיו מתנגן לו בעצב רך, מוסיקה שחולפת ליד האוזן לפתע נשמע קולה של אישה הדוברת בקול חד וברור, אפילו נימה של נוקשות נשמעה. אותה דוברת סיפרה על מסע לפולין, לצערי לא שמעתי את כל הפרטים. לפתע היתה הפסקה בדבריה, קול החד והנוקשה התרכך, נשמע כמו רטט התרגשות שליווה את קולה: איך זה שאלה הדוברת, היהודים בפולין ראו את אחיהם מועלים לרכבות והם לא ידעו לא נוסעות הרכבות, הן מלאות ביהודים בדרכם וחוזרות ריקות. איך זה שכל האנשים שעלו לרכבות לא שלחו מכתב או ידיעה לאן הם נסעו ולאן הם הגיעו. הפסקתי את ההתעמלות, רותקתי אל הרדיו, בקול יבש משהו המשיכה האישה את הסיפור על 'רחל', נערה רכה שלא יכלה לשאת את השאלה של היהודים שנותרו בעייריה ולא הבינו למה הרכבות חוזרות ריקות. רחל יצאה למסע התנדבותי, להצטרף לאחד הקרונות, ציידה עצמה בפנקס קטן ותיארה את הדרך ואת המקומות שעברה ואת הפתקאות הכניסה בין חרכי הקרון. היא כתבה וכתבה, על שדות, על כפרים, על רכבות שבאו מולה, עד שהגיעה אל המקום ממנו לא שבה יותר, שם היו שומרים ונביחות של כלבים.

חיים גורי כתב את השיר הנפלא: 'רחל' והלחין יוסי מר חיים.

מתוך התוכנית בגלי צה״ל של יורם רותם.


רחל מילים: חיים גורי לחן: יוסף מר חיים קיים ביצוע לשיר זה

ואז ביקשנו מרחל לראות, לראות לאן נוסעות הרכבות. כשהן יוצאות כל הקרונות מלאים, כשהן שבות הספסלים ריקים.

סעי, רחל, עם הרכבת וראי לאן הולכת היא, לאן הולכת היא.

שאלנו את נהגי הקטרים לאן נוסעים היהודים שבקרונות, והם השיבו כי אינם יודעים, כי מתחלפים הם בין התחנות.

סעי, רחל...

סעי, רחל, השאירי נא מכתב חבוי בסדק צר מתחת לספסל, וכאשר ישובו הקרונות נקרא בו ואולי נדע דבר מה.

סעי, רחל...

יצאה רחל עם הרכבת מן העיר, בקצה ספסל ישבה הנערה, עברה על-פני שדות על-פני כפרים, גשרים ונהרות ויער-עד.

סעי, רחל...

אחר זמן רב הגיעה אל מקום שלא ידעה את שמו רק ראתה - יורדים היהודים מן הקרונות. ועוד מלים הוסיפה במכתב:

סעי, רחל...

"אני רואה צריפים, גנות-פרחים ושם של תחנה בגרמנית. אני שומעת קולות כלבים נובחים, ואנשים לובשים בגדי פסים"...

(הורד מתוך אתר שירונט)

הרשמו ואעדכן אתכם על טיולים
  • White Facebook Icon
על עצמי

עיתונאי עצמאי, כותב על מסלולי טיול, מבחני רכב כבד ושטח. באתר למטייל מסלולי שטח, פינות לקפה. תערוכת קבע של ציורים ואיורים. מאייר ומצלם כותב ספרי טיולים וילדים. לכל הכתבות מתלווים תצלומים של הכותב.