מקום/ רחוב השפה פינת רחוב העברית


המקום בו העברית קבעה את מקומה, כאן התחיל הכל, כדברי השלט: 'עברי דבר עברית' ראשון לציון


לעתים, בשעת בוקר מוקדמת, אני מסיים את הצעידה היומית בטיפוס אל הגבעה בית הקברות הישן של ראשון לציון. מראש הגבעה, אני ממתין למראות זריחת השמש. קרעי עננים חולפים, ערפילי בוקר מעניקים הילה מסתורית לשמש העולה. בתחילה זהב קרניה נושק לקברו של בן משפחת רוטשילד אשר בראש הגבעה, אחר אבקת זהב נחה, כרגע של תהילה, על שמות וותיקי הישוב בראשון לציון. אותה קבוצה שהגיעה לנקודה זו ב-31.7.1882, שבע עשרה משפחות המייסדים. כאן בגבעת, גומזת עיון, תחת עץ שקמה יפה נוף כתב אחד מהם: "... ברגשות קודש ותודה עמדו כולם כשהשמש נוטה לערוב, משתאים למראה ההוד הנפלא הנסוך על הארץ, וכבנים החוזרים לחיק אמם, מולדתם עמדו להתפלל מנחה". במעמד החגיגי הזה נתנו תוקף להחלטה לקרוא למושבה החדשה ראשון לציון, מקורו מספר ישעיהו: "ראשון לציון הנה הם". עץ השקמה היפה כבר גווע ומת, על רצפת הבטון, במרום בית הקברות נותרו סימני הגזע המצוירים, מכאן הכל התחיל.





המתיישבים הראשונים לא הבינו שבעשייתם הם כותבים את ההיסטוריה של הציונות, מכתיבים את חזרתו של העם היהודי למולדתו ונטעו את גרעין השפה העברית. כמעט כל האירועים קרו ברחוב אחד, קטן ורזה שנושא את השם אחד העם, הרחוב שנמצא דרומית מערבית לבית הקברות. מעטים יודעים שמכאן יצאו המילים והמנגינה של ה"תקווה", דגל ישראל, וכאן התחילו לימודי העברית ודיברו עברית.


23.2.1883 עלתה צעקה מעומק חפירה בעומק של 48 מ', "מצאנו מים" הזועק, חיים חיסין ומילותיו חקוקות עד היום בסמל העיר, צבי לבונטין, זקן המתיישבים, הציע לרכוש את כוס המים הראשונה במחיר "מופקע" של ארבעים פרנק. הברון רוטשילד, באמצעות שליחיו מימן את חפירת הבאר ושילם גם את הבאת ה"פומפה", אותה המשאבה ממנה שאבו מים זכים למתיישבים. עד אז הובאו המים בעגלה רתומה לשני גמלים מבית דגן או מקווה ישראל, חלק מהמים אבד בדרך הקשה ולעיתים נתקלו בשודדים. עתה שנמצא מים חיים לתושבים (הבאר במורד רח' רוטשילד), אפשר לטייל בתולדות העברית וסמלי המדינה.