מקום/ כמו עדר גחליליות זוהרות על המים


החוף היפה של נווה ים ממתין לחובבי הים הצלול, הלגונות הקטנות ויצורי הים הזעירים. הגייזר הרדום מתעורר רק שהים זועם


הזהרורים נחים על הים רק לקראת ערב, באור השמש השוקעת, זהרורים אלה נדמים ללהקה שקטה של גחליליות המרחפת על פני הים ומעלה אותם במחול סיבובי איטי, לרגע אחד נעלמים וחוזרים בעליזות מנצנצת עם הגל הבא. כ-250 מ' מול החוף, אי זעיר בעת שהים סוער הגלים בקצפם הלבן מעלימים את מראה האי. שהים רגוע מגיח האי מהים כצוללת אורבת. אמיצים, (באישור המציל) מגיעים אליו בשחייה ולרגע שעוברים לצידו השני של האי הצופה אל מרחבי הים מרגישים כרובינזון קרוזו.


תעלה חצובה בין הסלעים מוליכה את כרבולות גלים מעומק הים למפרץ, מעל התעלה גשר, בעזרתו אפשר לדלג לחצי אי. לשונות כורכר סלעי עוקצניים (לא לשכוח סנדלים) גולשות אל הים. באיי החול הקטנים שורדים צמחים מעונים כפופים מול הרוחות ורסיסי המלח. כאן היא ממלכתם של דיונונים זריזים, סרטנים חדי צבתות, דגיגים קטנים, היצורים הזעירים כלואים בבריכות הקטנות על הסלעים ממתינים לגאות הבאה שתשחרר אותם מהמעצר הכפוי. הסלעים גולשים אל הים לבריכות קטנות בגווני הטורקיז שמזמינות לרבוץ בתוכן ולהרגיש את קצב הגלים. אבל, הים פה אכזר, את חדוות השחייה כדאי לשמור למרחבי הים המותרים בשחייה.



גודלה של שמורת הטבע נווה ים כ-300 דונם, היא מתחברת מצפון לאתר המרשים של מבצר עתלית. בעבר הרחוק ישבו על החופים הפניקים, יצאו למסעות בים ובני המשפחות שנותרו על החוף ועסקו באיסוף חלזונות בין הסלעים שמהם היו מפיקים את צבע הארגמן. ממצאים ארכיאולוגיים נמצאו במעמקי הים שרידי ספינות טרופות ואוצרות שנותרו בביטנן, עוגנים עתיקים, אילי נגיחה מהמאה ה-11 וה-17 לפנה"ס שפיארו את חרטומי הספינות העתיקות.