מקום/ הר הציונות

רגע לפני חג החירות, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ורגע לפני יום העצמאות. יש מקום למעט ציונות. לטפס להר הרצל בירושלים שטבול עד אחרון האורנים בציונות אמיתית. כתבה שפרסמתי במעריב לפני כמה שנים ויפה גם לימים אלה




מנהל מוזיאון הרצל, בירושלים הסביר לי שביקור במוזיאון ללא קהל יהיה נטול התרגשות. התצוגה האור קולית אינה מספיק עוצמתית לאדם בודד. המתבונן, כך הסביר, חייב להיות מוקף בקהל ורצוי שאלה יהיו בני נוער. ולכן, בשקט צירף אותי לקבוצת תלמידים שהגיעו לביקור במוזיאון. אלה הגיעו סחוטים ממסלול הליכה בירושלים, הדבר האחרון שהם זקוקים לו, מוזיאון הרצל. חבורה של צעירים ישראליים, נטולי דאגות, מעניקים אחד לשני צ'פחות שובבות וצועקים בדיחות חבוטות. רובם לבושים בג'ינס עם קרעים אופנתיים, מרושלים נעלי התעמלות עם שרוכים פתוחים וסווצ'רים צבעוניים. לתומי, חשבתי שזה הולך להיות בזבוז זמן, לשבת עם הנוער הלא ממושמע. בטח, חשבתי, המורים יהפכו לשומרים ובכל דקה יעירו להם ולשמור על השקט.




וכך, הזדחלנו אל חדרי המוזיאון האפלוליים, חבורת הצעירים ואחריהם אני, מקלל את הרגע שהסכמתי להצטרף להרפתקה. שירדה החשיכה באולם המוזיאון החלה קריינות, כולם ישבו בכיסאות המסתובבים, הקריאות גוועו והושלכה דממה. מרגע זה מתחילים כ-70 דקות על חייו הסוערים של הרצל. על רשת מיוחדת הוקרנה דמות שחקן צעיר המנותק לחלוטין מדמותו מלאת הכבוד ועטורת הזקן של חוזה המדינה. הבמאי, שהוא גם המספר, מלווה את השחקן בניסיון לשכנע אותו לחבור לדמותו של המנהיג. וכך, מבלי להרגיש דרך הסיפור והדמויות נשאב קהל הצעירים אל דמותו של חוזה המדינה, הרצל. בתוך האפלולית, בכיסאות המסתובבים ישבו בני נוער, צעירים במספר שנים מהשחקן שמוקרן לפניהם. צברים מחוספסים שנולדו אל מדינת ישראל החופשית, עם צבא משלה, גבולות וממשלה. בלי דאגות ופחד מפוגרומים, או עלבון על היותם יהודים, הסיפור הוקרן על ארבעת הקירות מסביב והתלמידים וגם אני שקענו לתוך העלילה המוגשת בדרך מיוחדת, שלב אחר שלב בדרכם של היהודים בגולה, על החזון ועל אבני הדרך בהקמת התנועה הציונית.

המוזיאון שמעוצב כבמה מסתובבת מעניק הפתעה לצופים, אלה, אינם יודעים מאיזה קיר תגיע התמונה הבאה, הצעירים התמלאו ברצינות כאילו נטלו לשעה קלה את כל כובד משקל מדינת היהודים על כתפיהם. כמתבונן מהצד הרגשתי שבני הנוער ואני מקבלים מנות גדולות של ציונות, הפעם, בלי מרכאות.