מסע/ מסלול בין ים וימה

המסע שלי מים לים מתחיל בזוג הורים חוששים, בנם הצעיר, (אני), עומד לצאת לטיול. זיכרונות שמלווים את ילדותי, כך התחיל בצעירותי המסע שלי מים לים


בתחילה היו אלה "מסעות גישוש" של המדריכים שלי מהתנועה ש'עלו לרגל' להורי כדי לשכנע אותם לאפשר לי לצאת לטיול. אבי (ז"ל), התעקש: "הילד לא יצא לטיול, זה לא בשבילו- הוא עדין מדי" הוא טען. בסופו של "מסע" שכנעו אותו, בלב כבד הותירו לי הורי להשתתף בטיול. לא הבנתי מה זה מסע מ'ים אל ים', באיזה ים מתחילים ולאיזה ים מגיעים, העיקר היה בעיני ללבוש את החולצה הכחולה, לסדר את השרוך האדום, על גבי תרמיל, (מעודפי הצבא), וללכת עם החברה כדי לא להיות אחר.



ואמנם הטיול התקיים, וכמו שאבי צפה, היה לי קשה, ביום השני כמובן פינו אותי לבית חולים בשל תסבוכת של כאבי בטן והרעלה. כך נגמר אצלי הטיול, מים - אל בית חולים. איך אפשר לשכוח את המילים של אבי: "אמרתי לך". מאז עשיתי טעימות לאורכו של המסלול, בכל פעם פלח כל שהוא, לא הקפדתי לדעת שאמנם אני צועד בעקבות חברי מתנועות הנוער. לכן שמחתי לראות את הספר 'הולכים מים אל ים', מן הים התיכון ועד הכנרת, (כתב דוד תירוש, הוצאת יד יצחק בן צבי).


המסלול מתחיל בחוף אכזיב, ונמתח בתמונות נוף מרהיבה לאורך של 90 קילומטר של שביל, עד לנחל עמוד הנשפך אל הכנרת. הספר מיוחד, מוגש ברור ומדויק, צילומים יפים ועיצוב נאה, אבל הנסתר במטרת הספר היא החשובה. הספר הולכים מים אל ים מוקדש, לזכרם של עשרה לוחמי גדוד הנדסה באוגדת מילואים של הצנחנים. הלוחמים נפלו במלחמת לבנון השנייה, בתאריך של אוהבים, ט"ו באב תשט"ו, (אוגוסט 2006). עמותת 'בדרכם', חבריהם של אותם לוחמים בחרה את הדרך המיוחדת להנצחה, דרך שיקום ופיתוח מסלול מ'ים אל ים' והכנת ספר. רבים מבני הארץ הזו עברו את המסלול כחניכי תנועת נוער. כיום, כמבוגרים יכולים לעשות שבו את המסלול החותך את הצפון לרוחב. פנינות חמד של הגליל. מתחיל בחופי אכזיב הסלעיים, נושק לאפלולית הצוננת של נחל כזיב, חולף דרך פארק גורן, נוגע בקירות החסונים של המונפור, הכפר מעיליא, מעלות, הר מירון, סלע עכברה וגולש לנחל עמוד התחתון ונשפך אל חופי הכנרת. לכל אורכו של המסלול והספר ביטוי לאהבת הארץ, אהבת החברים הנופלים, לרעות ובעיקר לגעגועים.




הספר מאפשר בחירה מרצון במסלול, אפשרות של הליכה קשה ומהירה, כל המסלול, בשלושה ימים. אותו מסלול מרווח יותר מחולק לארבעה ימים. ואם תרצו בחירה יותר נינוחה להלך בשבילים - חמישה ימים. לאורך כל המסלול פזורים חניונים לחניית לילה, הספר מכוון אליהם. בהם המהלך בשביל יכול למצוא מים ומקום לנטוע אוהל, כמו כן מסלולים נוספים בסביבה. בטיולי תנועת הנוער, בנקודה מסיימת היו החניכים עולים על רכב וחלק מהטיול היו עושים רכובים בטיולית ומשלימים את קצה המסלול. חבורת המתנדבים, חיילי היחידה ובני המשפחות הכינו רצף של שבילים בקטעי נוף בהם לא הייתה דרך סבירה. יתרונו של הספר שכל מטייל יכול להפסיק את הטיול בנקודה מסוימת, לחזור ולהמשיך במועד אחר מאותה נקודה. מידע מיוחד נוגע בצמחיה שתראו בצד השביל, המבנה הגיאולוגי, מבנים היסטוריים, הידרולוגיה ועוד שנכתבו על ידי אנשי מקצוע.


במסלול של ארבע ימים החלוקה של מסלולי ההליכה: 1. מאכזיב למונפור. 2. מהמונפור לגשר אלקוש. 3. מגשר אלקוש לנחל מירון. 4. מנחל מירון לכנרת. אני מניח שספר זה יהפוך ל'ספר פולחן', רבים ילכו בנתיב היפה החותך את הצפון לרוחב, בין ים לימה.




בספר הולכים מים אל ים מסופרת גיחה קטנה, מסלול מיוחד, ספיח למסלול הארוך, מערה מיוחדת שנקראת 'מערת המקדש', (מערת איג'לליה), או מערת החייל הרומי. המערה נמצאת מעל נחל כזיב מול המצוק האדיר של הר זיו, סיפור הגילוי מסתורי כעין אגדה גלילית, הוליך אותו לשם ידידי אמנון גופר שכדרכו הסיפורית הכניס מתחת וצפייה כל מסלול הליכה שלנו. וכך סיפר: קיבוצניק, מאחד הקיבוצים בסביבה היה עושה את דרכו בשבילים שמעל נחל כזיב, בדרכו אסף את הפסולת שהשאירו מטיילים רשלנים. שהגיע למערה חש שמישהו מתבונן בגבו, חיפש מסביב קרא בקול, חוץ מהד לא ענתה לו בת קול, רגע לפני שהלך מהמקום הבחין באור השקיעה בדמות ענקית החצובה בסלע, מימין לפתח המערה בגובה של כ-2.5 מ' מהאדמה דמות לוחם לבוש בטוגה וחגור חרב. קשה להבחין בדמות מבלי לדעת מראש על מיקומה רק באור המיוחד. המערה עצמה ענקית, יש בה שלושה מפלסים, מפלס תחתון נועד לצאן, בתוכה סולם המאפשר הצצה לחלק העליון. פתחה מול מדרון תלול היורד לנחל כזיב, וממול מתנשא המצוק הענק של הר זיו.


איך מגיעים: המערה נמצאת בשולי השביל המסודר מים אל ים, זו סטייה מהשביל אבל סטייה שווה. הספר ממליץ על שביל העולה בתלילות מנחל כזיב לכיוון מצד אבירים. דרך אחרת, נוחה יותר למי שמסתפק בטיול רק למערה. כביש צר מוליך לישוב המבודד אבירים, בעיקול הכביש הגדול, מימין, מצד אבירים, לצידו מתחיל שביל מסומן (שחור) ההולך אל שילוט מסודר למערת המקדש. כארבע קילומטר הליכה בשביל ברמת קושי בינונית. מפת טיולים וסימון שבילים מס' 2.


הספר 'הולכים מים לים' מצטרף לכמה ספרים שנכתבו על שבילי אורך בישראל, הראשון בהם 'שביל ישראל', (צבי גילת, הוצאת 'מפה'), הספר שהפך לרב מכר וכיום מטיילים רבים הולכים בנתיבי השביל. אורי דביר, הכוהן הגדול, שאחראי לתוואי סימון שביל ישראל, לסימון המפות לא האמין שכל כך מהר רבים ילכו לאורך השביל, 900 ק"מ שרבים מהלכים בו בזמנם, קטע אחרי קטע. בשנים האחרונות צעירים רבים מצאו בשביל ישראל אתגר, תחליף לטיול הגדול לאחר הצבא לארצות הניכר. הספר יצא במהדורות מחודשות. לאורכו כבר נולדו 'מלאכי השביל', אותם אלה שדואגים למטיילים ומציידים אותם במים ואוכל ולינה. חברות מסחריות כבר יצרו לוגיסטיקה של הובלת הציוד והקפצת המטיילים. ספר נוסף פותח לפני המטייל את 'שביל הגולן', (כתבו יעקב שקולניק וישראל אשד, הוצאה עצמית). ישראל, איש הגולן, טייל וצלם, ולעזרתו באו מתנדבים סימנו את השביל לכל אורכו. השביל מתחיל באתר החרמון ומסתיים בשמורת מצוקי האון, אורכו 120 ק"מ. גם ספר זה הוא זיכרון לרעייתו של ישראל אשד, אורנה, שנפטרה ממחלה ממארת, שאהבה את הגולן, טיפחה את אוכלסית הנשרים, והגולן החזיר לה אהבה. המטיילים ממתינים לשיא הפריחה כדי התחיל ולחצות את הגולן לאורכו. ספר נוסף שיצא, (לצערנו רק באנגלית), עוקב אחרי מסעו של ישוע (ישו), מנצרת אל כפר נחום שעל שפת הכנרת. מסלול הליכה של שלושה ימים בנוף קדומים. בדרך כלל שעושים אותו בעיקר 'צליינים' צעירים שהולכים בעקבות המשיח. בעונה זו של השנה שהכל מתחיל לפרוח גם ישראלים עושים את המסלול, המטייל נחשף למראות נוף מדהימים ופורחים.





שתי מהדורות יצאו לספר הולכים מים אל ים, האחת מסחרית שנועדה למכירה כללית. השנייה מהדורה מיוחדת עם עמודי הקדשה לנופלים, סיפור היחידה, סיפור הקרב וסיפור הפגיעה בחיילי היחידה בטיל נ"ט בבית בו שהו החיילים. מהדורה זו מיועדת למשפחות ולחברים.

הולכים מים אל ים, מן הים התיכון ועד הכנרת. דוד תירוש. שביל מים לים –טרק ישראלי. הוצאת יד יצחק בן צבי.

הרשמו ואעדכן אתכם על טיולים
  • White Facebook Icon
על עצמי

עיתונאי עצמאי, כותב על מסלולי טיול, מבחני רכב כבד ושטח. באתר למטייל מסלולי שטח, פינות לקפה. תערוכת קבע של ציורים ואיורים. מאייר ומצלם כותב ספרי טיולים וילדים. לכל הכתבות מתלווים תצלומים של הכותב.