מקום/ לראות את וונציה ו… למות

בית הקברות של האי הקטן מזורובו בלגונת ונציה נחשב לאחד מהיפים באירופה, כאן נקברים תושבי האי ותושבי האי הסמוך בורנו. אך שלא תהייה טעות, איי הלגונה אינם רק בית קברות, אלא פיסה מוקפת ים של יופי, חיים שלווים לצד ונציה ההומה. התחבורה בין האיים נעשית בעזרת סירות קטנות

בשעה שמונה בדיוק, הכריז הרמקול: 'שערי בית הקברות נפתחים', ובאמת, שערי הברזל המסוגננים החלו להיפתח בלחישה חשמלית. שביל אבן מצוחצח הוביל אל שדרת ברושים עתיקים. משני צידי השביל התרוממו מצבות, עליהן מונחים בפוזות מיסיונריות פסלי שיש של קדושים נוצריים. באור הבוקר הערפילי הנרות על הקברים רטטו והוסיפו מסתורין לאפלולית בית הקברות. על כל מצבה ניצבה פקעת גדולה של פרחים רעננים, צבעיהם מעניקים חיים למתים. בקצה השביל שורות של מבני אבן מסוגננים למתים המכובדים והעשירים, דלתם פתוחה ואש תמיד האירה את אפלולית הקבר המשפחתי.

קרני השמש טרם חדרו את ערפל הבוקר, זה נח על מי הלגונה הגדולה כמלכודת לרוח בעזרתה הערפילים שוטטו באטיות מעל המים. לעיתים, נקרעו מהענן פיסות ערפל וסימנו את דרכם המתרחקת כפקעות צמר גפן רך. מרחוק נשמעה צפירה עמומה של ספינה המזהירה את דרכה בים הערפל. קרעי הערפל טיפסו מהתעלות וחדרו דרך שער בית הקברות הפתוח, צבעם הלבן עמעם את מראות הקברים והוסיף מסתורין לבית הקברות. דרך השער הפתוח פסעה פנימה אישה קשישה, החיים דחסו את קומתה וצמצמו את גובהה, צולעת הייתה, צנומה אך יעילה להפליא. בצליעה מהירה פנתה אל הקברים, אחרי דקה אחרי כבר זרמו מים חיים בעציצים הגדולים, על אחד הקברים הייתה בוררת את בזרים הגדולים את הפרחים הנבולים ומשליכה אותם לפח, אחרי דקות כבר הייתה מצוידת במשפך גדול ושוטפת את הקבר. שניגשה לקבר כרעה על ברכיה והצטלבה. אחר מיהרה לדחוף סולם גדול על גלגליו אל קיר גבוה ובו קומות של קברים כעין ארון מגירות משיש. מטפסת הייתה בקושי בסולם אל הקומה האחרונה, מחליפה את הפרחים בחזית אחד הקברים. ענן שובב התערסל מסביבה, לרגע התמונה הפכה לסוראליסטית.

כזה הוא בית הקברות שעל האי מזורובו בלגנה הגדולה של ונציה שבאיטליה. לכל קבר מתווספת תמונת המת ובנוסף לנר יש נורה קטנה שצמודה לקבר, בלילה בית הקברות נראה כלקוח מעולם אחר. בתוך החושך הכבד נראות נורות זעירות חלקן מהבהבות באדום. בית הקברות של האי הקטן מזורובו נחשב לאחד מהיפים באירופה, כאן נקברים תושבי האי ותושבי האי הסמוך בורנו שכנו, אי גדול יותר ומוכר, אלפי תיירים מגיעים אליו אך מעטים מכירים את בית הקברות המיוחד של האי השכן. האי בורנו מתחבר אל האי מזורובו בגשר עץ פשוט שנועד לרוכבי אופניים והולכי רגל. בורנו הוא אי תיירותי ציורי ויפה, רוב תושביו דייגים שגם מתפרנסים מתיירות, יחודו בשורות בתיו הצמודים, כל אחד מהם בצבע אחר. קירות הבתים צבועים מצהוב לימון ועד אדום אש. מסגול לילך ועד חום כהה. רחובותיו תעלות קטנות ולצד הגדות קשורות סירות. יש בו מסעדות משובחות, חנויות מזכרות כנסייה אפלולית גדולה, בנויה באבן אדומה ומגדל הפעמונים עקום שהפך לסמלו של האי, המגדל נדמה מאיים בכל רגע להתרסק אל רחבת הכנסייה הגדולה.

אחת לכמה ימים מתקיימת לוויה, המת מובל בארון בסירה עמוסה בפרחים, להקת מקוננות נדחסת לסירה הנשים לבושות בשחורים, מטפחות עוטפות את ראשן, הגברים נדחקים לסירה נוספת, השיירה המוזרה נוסעת בין תעלות העיר חוצה את התעלה הרחבה בין האיים ועוגנת במזח הקטן. באיי הלגונה קיימת בעיה קשה בקבירת המת. לכן בתי הקברות באיים הפכו לרבי קומות, כל ס"מ דחוס בקברים, באי הסמוך לוונציה שבו גם בית קברות מפורסם ביופיו. עצמות המת מתפנות לבית קברות אחר אחרי שבע שנים.

אך שלא תהייה טעות, איי הלגונה אינם רק בית קברות, אלא יופי של חיים שלווים על איים קטנים, התחבורה בין האיים נעשית בעזרת סירות קטנות וגדולות. וכמובן בעזרת ה"ופורטו", אלה סירות ברזל ישנות שממלאות בשקדנות, לא מדוייקת, את מקומו של האוטובוס. העשירים יכולים לנוע בעזרת מוניות המים, אלה ספינות עץ מהגוני זריזות שנקראות "טרגטו". המטיילים שאוהבים את הנוחות והשלווה בוחרים בלגונה ובנהרות מסביב בעזרת ספינות הנהר, אלה ספינות גדולות יחסית לבנות ומפוארות המזכירות בשיוטן ברבור נאה. הסירות הגדולות מצוידות בדרך כלל בשלושה חדרי שינה נוחים, מטבח מצויד היטב, יכולת שייט בנהרות המקיפים את הלגונה ובלגונה עצמה. להפעלת יאכטה כזו אין צורך בידע או רישיון של משיט ספינות, כל אחד, עם מעט הדרכה יכול להוליך את חבריו או בני משפחתו בטיול מסוג זה. את הארוחות סועדים על הסיפון עם מוצרים שקניתם בכפרים וארוחה שהכנתם במטבח שלכם. יתרונה של ספינת הנהרות שהיא מגיעה לכל אי, נקשרת אל הרציף והמטיילים יכולים לצאת לטייל,  נועלים את הספינה והולכים ברגל או בעזרת אופניים למרכז האי. שלווה אמיתית עם מעט הרפתקנות חביבה של השטת ספינה.

כמה נהרות נשפכים ללגונה הגדולה באחד מהם, בחלקו העליון של נהר ה'סילי' הגדול מתחיל המסע אל נפלאות הלגונה, אתם בוחרים את נתיב השייט, בדרך כלל שכירת סיפה לתקופה של שבוע ימים, מפות מסודרות שחברת  La Boat  (לה בוט) ההפלגה בעזרת מנוע דיזל נוחה, המהירות אינה עולה על 8 קשר (משהו כמו 20 ק"מ לשעה), והדרך עוברת בין איים נידחים, לאיים מיושבים שבהם ארמונות פאר, חלק מהמסלול נושקת לחופי וונציה והמעבר ליד העיר היפה מרתק וסוחט צילומים רבים. שטים יחד עם הבית והציוד שלכם בלי צורך לחפש מלון או מסעדה, רוצים, עוגנים רוצים ממשיכים בשייט.

"… הלגונה נראית כמו אגם שלו, אבל בעצם היא בוגדנית מאוד. צריך לדעת הכל על הזרמים, הערוצים, השרטונים, הגאות והשפל, הגדלת המהירות, מה מסמנים המצופים ופנסי האיתות… בטוח שכל אנשי הסירות יבחינו בסירה זרה בלגונה – הם מכירים את כל הסירות…" (מתוך הספר 'עיר המלאכים הנופלים', שמספר על שריפת האופרה בוונציה, כתב ג'ון ברנדט, הוצאת כנרת, זמורה ביתן, מאנגלית: עדנה שמש).

כ-80 איים בלגונה הגדולה, חלקם לא מיושבים. במפה מצטיירת וונציה כחצי אי המגיח אל מרכז הלגונה וסביבה פזורים האיים. העיר העתיקה של וונציה בנויה על כלונסאות ומפוזרת על פני 118 איים זעירים. האדם התיישב באזור באזור ב-400 לספירה. אלה היו פליטים נפחדים שמצאו מסתור באיים המבודדים מאימת אטילה ההוני. המים שהקיפו אותם, הבוץ הטובעני הרחיקו את האויבים. לאט לאט החלה להתפתח אימפריית וונציה שבימיה הטובים שלטה על ימים ויבשות רבים. וונציה הפכה למלכת הים האדריאטי. במאה ה-16החל לדעוך כוחה ואט אט נדחק מקומה כמעצמה ימית.

הלגונה שמקיפה את וונציה מופרדת מהים האדריאטי בסכר טבעי של איים רזים, אלה איים צרים וארוכים, האי 'לידו', מתייצב כנקניק ארוך, תפוח מעט בחלקו וניצב מקביל לוונציה. ב'לידו' גרים עשירי וונציה, ארמונות, מסעדות מפוארות ובתי מלון נאים מקשטים את הרחובות. צידו השני של האי נושק לגליו של הים האדריאטי. בהמשך ה"סוללה" שמגינה על וונציה נמתח אי רזה במיוחד, המזכיר במראהו איטריית מקורני ארוכה, זהו אי הדייגים, 'פלסטרינה'. על פי מראה הבתים והסירות תושביו אינם עשירים במיוחד, סירות דייג מיושנות מוכות חלודה עוגנות קשורות לקלונסאות , הבתים בנויים בגיבוב של גרוטאות ומהם מזדקרות צלחות לווין. למרות העוני נח יופי על האי, בין הבתים כנסיות מעוטרות במגדל פעמונים פעיל, מסעדות הדגים זולות וטעימות, פזורות על כלונסאות מעל המים. לטייל הרעב נותר רק לעגון את הספינה ולקפוץ לאחת המסעדות לארוחה משובחת ופשוטה. אם ממשיכים בדרך מגיעים ל'קיוג'ה', הפעם עיר דייגים המרושתת בתעלות שייט רבות, כינויה "וונציה הקטנה". קיוג'ה עיר נמל גדולה שהנמל שלה פתוח לים האדריאטי, כיאה לעיר דייגים גדולה היא מצוידת בנמל גדול ומכאן יוצאות ספינות דייג גדולות למסעות דייג של ימים רבים.

לפני שנים רבות עוד בטרם הומצאה הרכבת וכלי הרכב, הובלות הסחורה באירופה התנהלה על ידי ספינות נהר הפועלות בקיטור, הנהרות התעלות והלגונה שימשו כנתיב שייט, לארוך הנתיבים צמחו ערים ועיירות רבות, עם כניסת הרכבת והמשאיות לתמונות ההובלה כמעט והופסקה תנועת ספינות הנהר והאירופאים המעשיים רתמו את המסלולים לטובת שייט נהרות. תחילת המסע ללגונה של ונציה החל בעיירה זעירה, 'קורסייר', בצפון איטליה, על גדות נהר ה'סילי' בצפון הלגונה. הנהר הרחב גולש בזרם מתון אל מפרץ וונציה, עורך פיתול מרשים ואלגנטי ומוצא נתיבות להתחבר אל הלגונה בתעלות רבות. העיירה 'קורסייר' טבולה בנוף פראי, שמורת טבע נפלאה שאת יופייה גילו בתקופות שונות עשירי איטליה ובנו כאן חווילות נאות על גדות הנהר. לאורך נתיב הנהר פזורות וילות נאות, והדשא גולש עד שפת המים. לפני כל חווילה רציף עץ שנועד לקשירת סירות. מיקומה של 'קורסייר' ליד העיר טרוויסו. על אחד מיובלי הנהר נחבאת חברת, 'לה בוט' (La Boat ), כדי להגיע אל הלגונה נדרש מהמשיט (אתם כמובן) להיכנס ל"לוקר". בלוקר נעשית השוואת מים בין הנהר הגבוה לבין הלגונה הנמוכה. הספינה נכנסת לתוך מעגן אבן עתיק, משני צדדיה נסכרת בדלתות ענקיות, בצד אחד נסכרים המים ובצד שני מתרוקן מעגן האבן עד שפני המים מתאזנים ואז הספינה יכולה להמשיך בדרכה. השימוש ב"לוקרים" מצריך קצת עבודת צוות של קשירה, כיוון המשיט שלא תפגע הדופן. בקיצור חוויה שחלק גדול מהקוראים בטח לא עבר. במהלך אחד המסלולים לפדווה השייטים יכירו את כל סוגי הגשרים האפשריים, צוות מפעילים על החוף אחראי לפתוח עבורכם את הגשרים. סידורי השכרת שייט נהרות בלגונת ונציה נעשה בזמנו על ידי חברת 'תשוט' במרינה בהרצליה.