זיכרון/ אין הקפדן מלמד

כמובן איני זוכר לאיזה חלק של העיתון, (ידיעות אחרונות), הכנתי את האיור הזה, אבל אני זוכר היטב שאחרי שהכנתי אותו, מיהרתי להעביר אותו למחלקת הסריקה כדי לסרוק ולשבץ אותו בעמוד לפני ההדפסה. ברגע שאני מעיף מבט אחרון באיור עלה בי זיכרון כואב, הימים ימי לימודי התיכון, (הלא מאושרים), שיעור באנגלית, המורה אדם גדול, לא נחמד, (אלי במיוחד), אנחנו בכיתה, המורה עובר בין התלמידים, מעניק מילים טובות לחביביו, בודק את השיעורים במחברות התלמידים. שהגיע אלי הספיק לו מבט אחד לראות שלא הבנתי כלום, את השיעורים אמנם הכנתי אבל אתם יודעים … יכולתי לכתוב את הציון השלילי במחברתי גם בלי עזרתו.

המורה עם כל הגודל התכופף אלי, כמעט נשקנו אף אל אף וסינן במבטא האוקספורדי מהוקצע משפט שמאוד הכאיב ונצרב לי כזיכרון: "אין לך מה לעשות בכיתה הזו, אתה מוריד את הרמה של כל הכיתה."

אני לא זוכר הרבה מהמורים שהיו לי בחיי, אותו אני זוכר היטב.