אתגר/ מדבר למתקדמים

דרך הערבה. מסלול ארוך כ-100 ק"מ של אתגר ברכב שטח פראי במיוחד

עצה ראשונה, לפני שמתחילים את הקריאה, את הטעימה מהמדבר למתקדמים כדאי לעשות בעזרת מדריך מיומן ורכב שטח טוב. עצה שנייה, את חציית המדבר כדאי להתחיל בשעות הבוקר המוקדמות, נקודת ההתחלה חניון "דרך הבשמים" ליד הישוב צופר. עצה שלישית, רצוי שיהיה לכם טרקטורון או ג'יפ קשוח או אם אתם ממש ספורטאים אופניים טובות. שהשמש נושקת לגבעות המדבר, 'חוצי המדבר' נפרדים מכל מה שלא נחוץ ועדיף להסתיר אותו מאבק, וכך אם אתם מאורגנים כבר יוצאים על הכלים דרומה למסע של חציית המדבר, (יש חברות שעושות את המסע בארגון ותאום מראש). כמאה ומשהו ק"מ ממתינים לטעימת שטח ארוכה מלאת אקשן ובהחלט קשה. בתחילה יש התנסות לימוד זהירה, ואחר כך דוהרים עם הכלים דרומה לעומק המדבר. בשלב הראשון נצמדים לסימון שביל ישראל. ערוצי הנחלים זרימות החורף צבעו את הנוף במעט ירוק ופריחה אביבית יפה. נסיעה לא ארוכה ומגיעים לדרך הבשמים היורדת מהר הנגב עד כביש 90. בחלק הקרוב לכביש הערבה, מתנשא תל נבטי קדום, 'חורבת מואה', חאן דרכים על צומת חשוב המקשר בין עבר הירדן ומצרים. טיול קצרצר למרומי התל לתצפית על הסביבה, הפוגה קלה וענן אבק אל ההרפתקה. מכאן מתחילה להידרש יכולת נהיגה, כל קפל קרקע וערוץ נחל הופך לאתגר לנהג, (אפשר "לראות" איך האנדרנלין מרטיב את שולי הדרך).

מעלה עשוש לועג לחבורה בשקט האופייני להרי המדבר. זהו מעלה טחון היטב, פרי עבודתם של רכבי השטח הקודמים שטיפסו עליו. סלעים, אבק ואדמה בוגדנית ממתינים בסבלנות מדברית להכשיל את הרוכב. הטרקטורון נדרש לגייס את מלוא 55 כ"ס שלו. במעלה עשוש מגיעים לרגע האמת ביכולת הנהיגה של כל נהג. מעלה קשה ואבוי למי שנתקע באמצע.

רבים מבין הישראלים, אינם חוצי מדבריות או בוגרי יחידת סיור צבאית. אלה לא טעמו את יופיו הפראי של עומק המדבר. שם, בדרכי המדבר המרוחקות מישוב, ללא שריד של ציוויליזציה מגלים את בדידות המדבר, את קולות הרוח, את ההרים החרוצים בערוצי נחלים, את החיות והעופות. כמה דקות של חסד בערוץ נחל מוצל, מעניק למטייל את השקט המופלא, את רגע את החוויה. אותם אלה שמגיעים רגלית או באופניים לא מחבבים את כלי המנוע הרעשניים מעלי אבק ומזהמי הדרך, למרות שהשביל נועד לכולם.

באמצע הדרך, בפארן, אפשר לעצור לארוחה ומנוחה מידיהם של שולי ועמוס אבירן. נאות המדבר קסום שנקרא, 'חאן אבירן'. דרך חממות הישוב מושכים מזרחה חוצים את כביש 90 ונצמדים לקו הגבול, יש לאורכו שביל, כ-70 ק"מ, של נהיגה בדרכי עפר, חולות ושטחים חקלאיים. השתוללות רגלית בדיונות החול, עצירה לתצפית על בריכות המלח, לצפות בפלמינגו ושאר ציפורי המים המהלכים לאיטם בבריכות הכחולות.

איך מגיעים:

הדרך על כביש הערבה 90. תלוי אם הרכב שלכם, או אתם כפופים לחברה מסויימת. בכל מקרה נקודת ההתחלה נקבעת על ידכם.

המלצות:

חומר למחשבה: דילמה, האם לחרוש את המדבר ברכב שטח חדיש או להלך בו ברגל בין שביליו? וויכוח ארוך ימים מתקיים בין שני סוגי חסידי המדבר, אלה החורשים את מרחביו ברגל או באופניים והסוג השני אותם אלה שנעזרים ברכב שטח כדי לבלוע את כל המדבר ובמהירות. במשך השנים נולדה פשרה, יסומנו שבילים שרק עליהם מותר לרכבי השטח לנסוע ולא לסור מהם. גם הפשרה הזו מעצבנת את מטיילי המדבר הרגליים, עדין המטיילים הבודדים שמהלכים במדבר שולחים מבטים נזעמים אל רכבי השטח שחולפים לידם. קיימת השאלה למי בעצם שייך המדבר?

ג'עג'וע בחולות: החיבור בין מלחת יוטבתה, חולות סמר, דיונות חול אחרונות בערבה (שלצערנו החלו לנגוס בהם בעלי עניין). החולות קרוב לגבול הירדני, שביל עביר לכל רכב הולך מזרחה מכביש הערבה (90), דרומית לסמר. השביל חוצה את הכביש הישן וממשיך מזרחה ואז אפשר לחנות לטייל על החולות.