תופעה/ של מי המכחול הזה

ה'ג'ארה', היא כלי קיבול קרמי גדול, (כעין דלי קטן), כל מי שמתעסק בציור/ איור "אוסף" בביתו כלים קרמיים שפג תוקפם, ז"א – היו דחויים על ידי בעלת הבית. וכך על שולחן העבודה עומדים מספר כלים קרמיים בעלי יכולת קיבול: למכחולים, עפרונות, טושים, עטים, מספריים, זכוכית מגדלת ועוד. כל כלי שונה בצבעיו ובעיצוב,

אקלקטי במיטבו. ספירה מהירה על שולחני, נחות בשלווה נצחית תשע ג'ארות. מטבע הדברים כמעט ולא פוקדים את הג'ארות, מה שנכנס לתוכן נשאר כמעט לנצח, עד שמגיע הרגע …, בעלת הבית, (זאת אומרת רעייתי) נכנסת לחדר שלי (דבר נדיר) רואה את הג'ארות הקרמיות מצמצמת עיניים ושואלת: "מה זה הליכלוך הזה? מי יודע כמה חיידקים מתגוררים לבטח בין העפרונות והמכחולים". ואז מתחילים לפרק כלי כלי, להוציא הכל לנקות ולהשיב, ואז … אין לכם מושג איזה אוצרות מתגלים. למשל: בדל של עפרון שציירתי אתו את מיטב הרישומים. פנס עיפרון שאבד אף פעם, מחק ארוך שנראה כתולעת שמיועד להיכנס ל'עטמחק'. סכינים עירומים (וחותכים) שמחפשים נואשות (וכואב) את בית סכין החיתוך (חיפשתי, חיפשתי וקניתי חדש), סט מכחולים שלא נגעתי עדין עם חיזוק השעווה על שיער המכחול (וקניתי חדש), מספרים שהחלידו משך השנים, מספר טלפון של מישהו שכבר נפטר, כרטיס ביקור של חברה לא קיימת, טושים יבשים, זכוכית מגדלת ישנה, ועוד ועוד.

אחרי שמנקים הנפח בכלי יורד בגלל הכמות שנזרקה, הכלי מפסיק להיקרא ג'ארה והופך להיות סתם כלי קרמי מסוגנן ובתוכו כמה עפרונות ומכחולים.