נכון, כרישי נדל"ן גוזלים מהציבור באופן שיטתי שטחי חוף. חברת חשמל, צה"ל ועוד גופים גדולים אימצו וסגרו לעצמם חופים. ברצועה הצרה של הים נותרו כ-14 ק"מ חופים מוכרזים לטובת הציבור. בדרך כלל החופים עמוסי קהל מתרחצים וקייטנים, אחד דורך על השני. הלב מבקש פיסת חוף להתבודד, קצת מרחק מהמון הסואן, חוף קטן קסום בהם נותר מעט מהפראיות של הים והבדידות של הזקן והים. מים צלולים, צבע טורקיז וחוף ים פראי. מפעם לפעם נגיש לכם פיסה קטנה של שלווה לאורך חופי הים התיכון, גם הכנרת וגם ים מלח. רק זכרו, בחלק מהחופים אין שירותי הצלה, לכן הרחצה בהם מסוכנת, אין שירותים ומים ולכן מתפקידכם לדאוג לצרכים שלכם לבד. תהנו ותזהרו.
ומה קורה באכזיב. מדי בוקר מגיע א. אל שמורת אכזיב. על החוף משאיר את המגבת, פוסע עם הסנדלים עד לבריכה החצובה בריף הארוך. שם קופץ למים הצלולים, אחרי אנחת ההנאה שוחה כמה בריכות, יוצא מהמים צועד על הריף הדוקרני בעזרת סנדליו. מתעטף במגבת ועוזב את החוף. במשך שנים מבקר אותו אדם בבריכה הסודית הנמצאת במרחק קצר מהחוף היפה והמסודר בגן לאומי אכזיב. אמנם, הכניסה לחוף בתשלום, אבל המפרץ המקסים שווה כל שקל. מהמדרגות היורדות לים נגלים שני מפרצים טבעיים של מים בצבעי טורקיז. רצועת החוף צרה וריף טבעי שמגן על המתרחצים מפני הגלים. בקצה הצפוני של הגן הלאומי, בריכה חצובה בסלע, פעם הייתה חלק מנמל הקדום. וכך, גלי הים מסתערים על הריף, גולשים מתונות בסערת קצף לבריכה. אוהבי הצלילה מוזמנים עם שנורקל, מסיכה וסנפירים להכיר את העולם השקט מתחת לפני המים. שם מתנועעת שושנת ים בזרמי המים, מנופפת זרועות, תמנונים זעירים נחבאים מתחת לסלע, קיפודי ים נאחזים בסלעים ושולחים את קוציהם כאזהרה.
העיר אכזיב הקדומה נזכרת בתנ"ך כמקומו של שבט אשר. בתקופות מאוחרת יותר הפיקו הקדמונים את צבע התכלת והארגמן מחלזונות שנמצאו בחוף. הנמל הקטן הפך להיות בתקופה העבסית כתחנת משמר ימית, הצלבנים בנו כאן את מצודת 'קסל אימבר' ששרידיה נראים עדין במקום. בסוף המאה ה-13 הוקם במקום כפר ערבי א- זיב. כיום מוחזק המקום ומטופח על ידי רשות הטבע והגנים ונקרא 'גן לאומי אכזיב'. שכנים צמודים ל"מדינת אכזיב" של אלי אביבי.
איך מגיעים: כ-5 ק"מ מצפון לנהריה, על כביש 4 פונים מערבה למגרש חניה גדול הממתין לכם. הכניסה בתשלום.