רומנטי/ ירושלים של זהב

מדי שנה בני הזוג מקדישים שלושה ימים לירושלים. התאריכים נושקים את התפר הגס בין קצה החגים לימי החול. בימים האלה מטפסות הרוחות הצוננות להרי ירושלים, בערבים קריר ובמשך היום עדין מזג האוויר נוח. הוא מגדיר את החופשה כ"הבראת הזוגיות", היא, קצת פחות דרמטית, אינה חושפת רגשות ומסתפקת ב"אנחנו אוהבים את העיר". מדי שנה הם מתכננים בדקדקנות היכן יהיו בכל שעה מחופשתם, (זוג מסודר). היא, אחראית על הזמנת המקומות והוא על מסלול הטיול. אחד המקומות שהם נוהגים להגיע במשך הביקור בעיר, המרפסת הגדולה של כנסיית הדמעה, עם פתיחת שערי הכנסייה, קרני השמש נוגעות בעיר העתיקה מלטפות בגווני זהב אדמדמים את כיפת הזהב. בשעה זו החומה ובתוכה בתי העיר העתיקה הנשטפים באור זהוב, מדי שנה הם יושבים במקום, מוצאים את קנקן הקפה, עוגה צנועה ויושבים ושותקים מול עוצמת היופי (הוא לוחש לה משהו על אוזנה, היא צוחקת, אנחנו לא יודעים מה נלחש), שהשמש מגביהה והצללים מתקצרים, הם אוספים את הקפה והכלים, פוסעים במורד התלול של "דרך הכוהנים" לבקר את בית הקברות הגדול שעל הר הזיתים.