לזכרו/ מס' אישי 89020

10:07 – בעוד כשעה תשמע ברחבי הארץ הצפירה ליום הזיכרון לחללי צה"ל, בית הקברות בנחלת יצחק כבר מלא בהרבה חיילים ממגוון החיילות, הם מסתובבים בין האנשים מחלקים זרי פרחי, מים ומדבקות ליום הזיכרון. גם אנחנו, רעייתי ואני מחפשים את המצבה, יוסף כהן ז"ל, דוד של רעייתי, מדי שנה המשפחה פוקדת את קברו. אני זוכר רק את תמונתו שתלויה אצלנו בבית, בחור נאה, פניו מקושטת בשפם גנדרני עדין, בידיו העדינות מחזיק כינור הצמוד ללחיו. רעייתי עוד לא נולדה שהוא נהרג ואני הייתי תינוק טרי.

10:16 – הגיע ליד הקבר הסמוך נער צעיר חבוש בכיפה, עמד לפני הקבר והחל בלחש לקרוא תהילים, "אתה מכיר אותו?" שאלתי. "לא" ענה "בכל שנה אני מגיע לחלקה זו, מעט לפני הצפירה, כדי לקרוא פרקי תהילים. אתה יודע משך השנים מתמעטים המבקרים בחלקה זו של הרוגי 1948 ואני קורא לכבודם ולזכרם" אחרי רגעים ספורים הצטרפו אליו עוד שני חיילים לקריאת תהילים.

אנו צירפנו גם תפילה חילונית שהונחה ליד המצבה וקראנו בקול: "סליחה שלא הצלחנו לשמור עליך, סליחה שלא זכינו בך ליותר שנים … אנחנו יודעים שהמדינה הייתה חשובה לך ואנו משתדלים לשמור עליה" חתומים 'לנצח אחים.

10:21 – חיילת מתוקה הגיעה, חילקה לנו שני בקבוקי מים, עמדה לידינו, השיחה התפתחה ורעייתי סיפרה לחיילת, "כהן יוסף ז"ל היה הדוד שלי שלא הכרתי, הבן הצעיר לאברהם ודינה כהן. הצעיר והמוצלח בין הבנים" רעייתי ידעה כבר את כל קורותיו והיא סיפרה שהוא סיים בהצטיינות את בית הספר 'תחכמוני' בתל אביב, היה שקדן בלימודיו, סיים את בית הספר המזרחי ב'נווה שלום' והחל לעבוד במכניקה עדינה. החיילת התכופפה את כרית האבן עליה חצובות המילים: 'בן עשרים במותו'. "כמה צעיר, לא הספיק לחיות בכלל" אמרה החיילת.

10:36– עתה בית הקברות כבר מלא בקהל, החיילים והחיילות הצעירים מלווים ותומכים במבוגרים בקהל, לידינו נעמד גבר כבן חמישים, התבונן במצבה, התבונן בנו ושאל: "בדרך כלל גם מגיעה אישה מבוגרת לפני הצפירה," רעייתי התבוננה בעצב במצבה: "לצערי אמי נפטרה, היא מאוד אהבה את הגיס שלה, נפשה נקשרה בנפשו עת גרה עם בעלה בבית ההוריו, תמיד היא אמרה שהוא היה מיוחד, יפת תואר, מוכשר, שקיבל מילגה לנסוע לחו"ל להמשיך ללמוד, אבל אז כבר היה פעיל במחתרת של ההגנה וראו אותו פחות ופחות בבית" האדם לידינו הנהן בראשו: "כן גם אני מגיע מדי שנה לפקוד את הקבר, תיכף יגיעו ילדיי הקרוב שלי והדוד שלך נהרגו כמעט באותו היום."

10:43– בינתיים הבחנו בתוך נחיל האנשים בבני המשפחה הנוספים של כהן יוסף ז"ל, שבאו לחלוק כבוד לדוד, אח של אבא, לצערם גם הם לא הכירו אותו. עתה הם שוחחו ביניהם מתבוננים בחלקת הקבר הדחוסה, המון אנשים מסביב, חיילים, חיילות בולטות בבגד לבן של חיל הים בין המצבות. אחד האחים סיפר שהוא נפל בקרב על עיראק אלמנשיה, בשנת 28.12.1948, רעייתי הוסיפה שהוא היה קבור בפלוג'ה, אחר הועבר לקבורה בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק. הכרוז כבר החל להכין את הקהל העצום לקראת הצפירה, שתי דקות לזכר החללים.

10:57– החיילים לידינו כבר שעמדו מתוחים, הקצין שלהם כבר הניף כמה פעמים את היד לקראת ההצדעה בעת הצפירה. רעייתי סיפרה לאחיה שבספר 'יזכור' מופיע קטע מרגש על הדוד יוסף ז"ל בליל הקראת שמות המדינות התומכות בהקמת מדינת ישראל, בחצות הלילה הגיע יוסף הביתה העיר את הוריו וחייב אותם לצאת לרחובות לרקוד עם כל העם. עתה בית הקברות צר מלהכיל את כל הציבור הגדול, הנערים קוראי המשניות עמדו בצד לא להפריע לקרובים להתאחד ברגע הצפירה, כמה חיילים תמכו במבוגרים לאחוז בם בעת הצפירה.

11:00– "המסדר יעבוד לדום" הכריז הכרוז, כל החיילים הזדקפו ושלחו מבט עצוב על בית הקברות, כמה מסביבנו לא יכלו לעצור את הדמעות, שהצפירה ניסרה את האוויר הייתה דממה כבדה. בני המשפחה של יוסף כהן ז"ל עמדנו שלובי זרוע, מבטם נעוץ במצבה הצנועה לזכרו של הדוד שכלל לא הכירו. ובתום הצפירה אמרה אחת מהם: "הוא מת כל כך צעיר"

יוסף כהן ז"ל, בן עשרים במותו, השתתף בכיבוש יפו, כפרי ה'משולש הקטן' ליד חיפה וירד עם גדודו ללחום כדי לשחרר את הנגב, ושם מצא את מותו. מיום שהגיעה הבשורה הנוראה לאביו ואמו, אמו נכנסה למיטה וסירבה לצאת ממנה כמעט עד יום מותה. יהי זכרו ברוך