לא רחוק מביתי יש פארק נאה וגדול ובו משחקים רבים, בימי שישי, חג ושבת הגן הומה מרוב משפחות מבלות, חלק מההורים מניח לילדים לגשת למשחקים, לעיתים גם להיאבק על מקומם בתור, חלק מההורים מלווה את הילדים אל המתקנים, עוזרים להם ומשגיחים שלא יזנבו בתורם. ליד מתקן האומגה (מתקן מבוקש מאוד) עמדו זוג הורים עם שתי בנותיהם, שחלפתי במקום הילדה הקטנה מבין השתיים השלימה את הגלישה הקצרה, האב תפס את הקטנה בקצה מסלול האומגה והוריד אותה מהמתקן בחיבוק עוטף ונשיקה גדולה.
עתה עמדה הילדה הגדולה יותר בתחילת מסלול האומגה, אמה הרימה אותה לידית המתקן ובדחיפה קלה שלחה אותה לרדת במורד האומגה, היא גלשה לאיטה ונדמתה לבגד התלוי על קו נע במכבסה לניקוי יבש. בינתיים בצד השני של המתקן האב הממתין לבתו קיבל שיחת טלפון וענה. הילדה תוך כדי תנועה הציצה אל האב מבין זרועותיה המתוחות שאוחזות במוט האומגה וחיוך קל על פניה. שהגיעה לקצה המסלול שלחה את הרגליים לעטוף את אביה בחיבוק שלפני החיבוק שלו, האב הוריד אותה עם תמיכת יד בגבה ובגלישה על גופו, ללא חיבוק עוטף והמשיך לדבר בנייד. הילדה שלחה אליו עיניים גדולות, אחר השפילה עיניה, בעטה בכוס נייר שהייתה מושלכת ליד האומגה, הלכה לשבת בספסל ששתי ידיה מתוחות בין רגליה, גבה מעט כפוף, ושלחה מבט עצוב באב שעדין שוחח.
חבל.