הייתה לי הזכות להתלוות ל'מר טיולים', אורי דביר לפני כמה שנים. הטיול היה להכנת כתבה לקראת פרישתו מ'החברה להגנת הטבע'. הטיול המשותף היה מעט לפני שאורי נפרד מאתנו ועבר לעולם שכולו טוב. אני מעלה שוב את הכתבה לבל נשכח את האיש שאהב מאוד את הארץ והארץ אהבה אותו. היה מאור גדול לכל מדריכי הטיולים ובעיקר למטיילים
בשנת 2006 הזמנתי את אורי דביר לטיול משותף על פי בחירתו, באותם הימים אורי כבר חולה אך עדין הדמות החייכנית והידידותית פעימה בו והוא הוביל בחן המיוחד את הטיול. למפגש שלנו הגיע אורי דביר "חמוש" בנכדתו, צעירה נאה ודאגנית, יערה שמה.
(יערה: "סבוש, מזמן לא ראיתי אותך שותה מים"),
אורי הגיע רכוב על ג'יפ 'ניסאן' ששאל מבתו. אורי דביר כבר באותם הימים חגג את שנתו השבעים, נשאר חיוני וחייכן כפי שהכרנו לפני שנים עת הופיע בשידורי הטלוויזיה, מסלולי טיולי בתוכנית 'שביל בצד'. בשחור לבן העניק לצופים קורטוב של היסטוריה, קצת על הטבע אגדת עם מעוררת חיוך והרבה הרבה אהבת הארץ. אז, כמו היום טייל חמוש במצלמה מלווה בחברים או בני המשפחה, גילה לנו, הצופים שבילים נידחים וגידל דור של הורים וילדים שיצאו בעקבות שידוריו וספריו למסעות ברחבי הארץ.
וכך, רגע לפני שהוא פורש מ'החברה להגנת הטבע' ערכנו יחד טיול, התוכנית המקורית הייתה לפקוד את גיבי פרס, במדבר יהודה. אבל, לוח זמנים צפוף הכתיב לנו מסלול קרוב, במרכז הארץ. אורי דביר בחר מיד מסלול בפרוזדור ירושלים, מדויק יותר 'דרך בורמה',
(יערה: "אצל סבוש מתחיל הטיול באיזה מקום בארץ ותמיד אנו מסיימים אותו בפרוזדור ירושלים").
דרך בורמה, קיבלה את שמה בהשאלה מ'דרך בורמה' במזרח הרחוק. בתקופת מלחמת העולם השניה נפרץ על ידי בעלות הברית דרך עוקפת בתוואי בנוף קשה כדי להעביר אספקה לכוחות הלוחמים ביפנים. מאז הפך כשם נרדף לפריצת דרך קשה. דרך בורמה שלנו מתחילה ליד הישוב בקוע, על כביש 3 לא רחוק מצומת נחשון, ומסתיימת במזרח ליד הישוב בית מאיר, כ-10 ק"מ אורכה. בשנת 1948 דרך זו עקפה את מוצבי לטרון, כדי להעלות אספקה לירושלים הנצורה, לאורכה גם הונח קו מים, הדרך התחתרה במעלה, משפלת יהודה אל הרי יהודה. כיום הוכשרה דרך כורכר בנתיב ההיסטורי כמעט לכל אורכה אפשר לנסוע בה עם כלי רכב רכים, למעט קטעים שבהם השביל מתאים להליכה. אנשי קק"ל שילטו את הדרך לכל אורכה, שלטי הסבר וסיפורה של דרך בורמה. ובמקומות מסוימים להמחשת הקשיים הניחו פסלים של משאיות וטרקטורים שהשתתפו בהובלת האספקה לירושלים. דילגנו על ההתחלה, בבקוע, מסלולנו התחיל בחניון הראל, על מרפסת גדולה, מול הנוף ותבליט שמתאר את הדרך ואת הישובים לאורכה. החניון הגדול ששימש בזמנו בית ספר שהקימו האנגלים, בית ג'יז. לצידו מתרומם מגדל קק"ל של שומר היערות. בהמשך דרך בורמה מתחבר 'שביל ישראל' ב'חניון התאנים', שביל ישראל מתאחד לכמה קילומטרים עם הדרך ואחר מתפצל למסלול הליכה מקסים בשלוחת שיירות. משך שנים רבות אורי דביר וצוותו, יצרו שביל מסומן שאורכו 940 ק"מ, השביל חוצה את המדינה לכל אורכה, עבודה הכנה קשה ובצידה הנאה רבה כשרואים את קשישים והצעירים, ההולכים על שביל ישראל, חלקם בולעים את השביל באחת, אחרים מחלקים את השביל למנות ולתקופות השנה. השביל מופיע ומסומן בין שבילי ישראל, 19 מפות טיולים וסימון שבילים יצאו בהוצאת החברה להגנת הטבע וגם על כך חתום אורי דביר כיו"ר הוועדה לשבילי ישראל.
חניון התאנים אורי דביר, לא נח, חמוש במצלמה, מתעד כל אתר שאנו עוצרים, ההנאה שלו בטיול לפגוש מטיילים, וכך על דרך בורמה פגשנו חבורה של גברים, מאחד המשקים ברמת הגולן. חקלאים חסונים, אנשי כיפה סרוגה, רכובים על רכבי שטח ומצוידים היטב, לנים בשטח ועורכים מסע בעקבות מעיינות בהרי יהודה וירושלים. ראינו אותם, לצד הדרך, מתארגנים לקראת יציאה, הזמינו אותנו לשתות תה צמחים בקומקום מפויח. תוך רגעים השיחה גלשה אל מעיינות נסתרים בגולן, אותם אלה שרק בני המקום מכירים. אחר נפרסה מפה על מכסה המנוע של אחד הטנדרים ואורי, בהנאה רבה, שייט באצבעו על המפה וכיבד את המטיילים במנות של מידע על מעיינות נסתרים וגלויים בהר. 'בדרך בורמה' כמה קטעים שנזקקים לרכב שטח, אותם אפשר ללכת ברגל או לעקוף בשבילים צדדים. הנוף הנפרס לאורך הדרך עובר ממראות נוף מגוונים, הדרך מקבילה בחלקה לכביש מס' 1 העולה לירושלים וכך נחשפים מראות נוף שאין רואים מהכביש, שדות חרושים יערות אורנים, אקליפטוסים, ערוצי נחלים ולעיתים זרימות קטנות של מעיינות מים, הדרך מתפתלת בתוך יערות קק"ל, ולאורכה פינות קסומות בהם שולחנות. במהלך הדרך אנו עוצרים לטובת טיול רגלי, שחוזרים למכונית הנכדה עוזרת, לסבוש, לחוצת את הקוד להדלקת הרכב.
(יערה: סבוש, תן לי לפנק אותך, אני אקיש את הקוד ואדליק את הרכב, אתה בסך הכל תנהג")
הדרך הקשה
חוצים את כביש 38 (שער הגיא בית שמש), לאחר שחוצים חניון מתחילה הדרך לטפס בהר, הנוף משתנה נחרץ וסלעי, במעלה תלול פגשנו קבוצה של חיילים וחיילות, צעירים עולים מחבר המדינות שסופגים מעט מאהבת הארץ בטיולים, המפגש עם הצעירים והמדריכים היה מרגש, הצעירים, לומדים דרך רגליהם מעט מההיסטוריה ספוגת הדמים של הארץ הזו, לרובם זו פעם ראשונה שהם מטיילים בארץ והנאה גדולה היתה לדבר איתם, לשמוע על הטיולים הקושי ועל ההתחברות לצבא ולארץ רובם נראו מאוד נהנים. חלק מדרך זו אינה עבירה לכלי רכב רכים, (למרות שכמה מטיילים סיפרו לי שעברו את כל הדרך ברכב רך מבית מאיר למצפה הראל).
אחד הקטעים היפים זו סטייה מדרך בורמה לטובת נוף מדהים, על רכס שיירות מעל הכביש המהיר מס' 1 העולה לירושלים, מוצב 21 ומוצב 16.
(יערה: סבוש, אתה זוכר שלקחת אותנו לכאן לטיול בלילה, לראות את האורות מכאן זה היה מדהים),
ובאמת המקום מדהים תצפית אחת נמצאת במין מרפסת טבעית מעל הכביש בין עצי זית עתיקים, המקום הזה אהוב על אורי דביר במיוחד, כדי להגיע לשביל המשלטים עוברים לשביל עם סימון ירוק, יש שילוט מסודר לעליה למקום הליכה ברגל או רכב שטח, המשך השביל מוביל למוצב 16. גם מכאן נקודת תצפית מרשימה על כביש מס '1. הדרך חוזרת ומתחברת עם דרך בורמה הסיום בכביש ליד בית מאיר, כביש קטן ההולך מצומת שורש לבית מאיר.
איך מגיעים
נוסעים על כביש 44 ממחלף רמלוד דרומה ומזרחה, עוברים את צומת נחשון מזרחה, אחרי קיבוץ הראל פונים שמאלה בדרך העולה למצפה הראל. מכאן מתחילה דרך בורמה מזרחה. סימון שביל אדום, מפתח טיולים וסימון שבילים מס' 9, הוצאת החברה להגנת הטבע.